אתם רואים את האברך שבתמונה?
הוא קצין במילואים הבוקר הוא הלך על אזרחי בקניון בהוד השרון.
פתאום נגשה אליו אשה, הניפה לעברו את היד וצעקה "יאחרדי משתמט".
מצ"ב תמונה של הקצין על מדים ועל אזרחי מצורפת.
סוגיית גיוסם של בני ישיבות בצה"ל
עומדת במרכזו של ויכוח בחברה הישראלית.
במהלך השנים נדחה גיוסם של בני ישיבות,
שרובם חרדים, בהסדרים שונים,
חלקם עד לגיל שבו נפטרו מגיוס, וחלק מהאחרים עד לגיל שבו ניתן לשרת שירות מקוצר או שירות המאפשר להטבות לחיילים בעלי משפחות.
העלייה במספרם של דחויי השירות בנימוק של "תורתו אומנותו" גררה ביקורת ציבורית בשל טענה לפגיעה בעקרון השוויון.
טענה זו נידונה בכמה ועדות שהוקמו לעניין זה וכן בעתירות לבג"ץ, שחלקן התקבל והוביל לחקיקת תיקונים בחוק.
במרוצת השנים שיעור בני הישיבות הכלולים בהסדר עלה משמעותית.
בשנת 1974 2.4% משנתון הגיוס היו תחת ההסדר,
מספר זה הגיע ל-9.2% בשנת 1999 ול-16% בשנת 2010. באמצע 2005 נכללו בהסדר 41,450 איש,
כ־0.6% מהתושבים. בשנת 2017 11,800 צעירים חדשים הצטרפו להסדר דחיית השירות
עם הקמת המדינה הונהג שירות חובה בצה"ל
בקרב אוכלוסיית הגברים היהודים שלא גויסו היו תלמידי ישיבות,
שעליהם הוחל הסדר בשם "תורתו אומנותו",
ולפיו הם דוחים את גיוסם לצה"ל, כדי שיוכלו לעסוק בלימוד תורה בישיבה.
מספר בני הישיבה שבהסדר הלך וגדל עם השנים ומאז ראשית שנות ה-70 הוא עומד במרכזו של ויכוח ציבורי.
רוב תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה במסגרת ההסדר הם חרדים,
ורבים מהם דוחים את גיוסם מדי שנה עד שהם נפטרים משירות
בציבור הדתי-לאומי נוצרו במהלך השנים מסגרות המאפשרות דחיית גיוס לשנה-שנתיים לצורך לימודים תורניים במכינה
ומסלול ההסדר הכולל שירות פעיל מקוצר.
מספר נמוך יחסית של בני נוער מהציבור הדתי דוחה גיוס בהסדר תורתו אומנותו באופן דומה למקובל בציבור החרדי,
לצורך לימוד בישיבה גבוהה, כאשר חלקם מתגייס מאוחר יותר לשירות רגיל,
חלקם לשירות במסגרת ישיבות ההסדר,
חלקם משרתים שירות מקוצר במסגרת הסדרים כדוגמת הסדר מרכז ושלב ב' (ומאוחר יותר גם חלופות בדמות שירות לאומי אזרחי),
ומעטים מהם אינם מתגייסים כלל.
תוצאת לוואי של דחיית הגיוס למי שתורתו אומנותו הייתה הגבלת יכולת התעסוקה של גברים בחברה החרדית,
משום שהפסקת הלימודים לשם עבודה, או לימודים אקדמאים,
טמנה בחובה אפשרות גיוס, עקב ביטול מעמד 'תורתו אומנותו.
לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלה מדינת ישראל לדון בצורך להגביר את שילוב המגזר החרדי בשוק העבודה הישראלי
סוגיית תורתו אומנותו
סוגיית גיוסם של תלמידי הישיבות לשירות עמדה על סדר היום כבר ב-1948,
עם הקמת המפקד לשירות העם,
בשלב הראשון של מלחמת העצמאות.
בפברואר התנהל משא ומתן בין נציגים בכירים של המפקדה הארצית של 'ההגנה' לבין ראשי ישיבות בירושלים מטעם ועד הישיבות.
ב-10 במרץ, נחתם "הסדר והסכם" ובו פורטו הכללים לגיוס ולשחרור תלמידי ישיבות ורבנים,
הכולל התחייבות ראשי הישיבות לא לרשום בישיבות תלמידים שלא מגיעים מתוך המסגרת הישיבתית ושלא יפגעו בזכויות בחורים שבחרו להתגייס.
הסדר זה התקבל בשיתוף ועד הישיבות בהתנגדות גורמים חרדים קיצונים שיוצגו על ידי "איחוד הישיבות" שהיה שותף להסכמות קודמות,
אולם סירב לקבל את ההסדר החדש.
באוקטובר 1948 השיב ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון בוועדת הביטחון של מועצת המדינה ש"יש 400 בחורי ישיבה,
שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות,
ושהם גם בארצות אחרות שוחררו מגיוס",
ועל כן הוסכם לשחררם. ב-9 בינואר 1951 כתב דוד בן-גוריון למנהל משרד הביטחון ולרמטכ"ל: "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות בטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות."
בשנת 1958 הגיע מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, באישור שר הביטחון בן-גוריון,
להסדר חדש עם ראשי הישיבות. במסמך שפורסם נקבעו נוהלי דחיית השירות,
ובפרט נקבע כי תלמיד ישיבה שיתגייס לאחר גיל 25 יתאמן במשך שלושה חודשים ("טירונות שלב ב'") ומשם יועבר למילואים.
מהי דחיית שירות?
באמצע שנות התשעים חל מפנה באופן התערבותו של בית המשפט בחוקיות ההסדר.
בשנת 1998, בג"ץ פסק שסמכותו של שר הביטחון לפטור מועמד לשירות ביטחון משירות אינה כוללת הענקת פטור גורף לכלל תלמידי הישיבות,
ודרושה חקיקה ראשית. בעקבות פסיקה זו מונתה ב-1999 ועדת טל,
בראשות השופט בדימוס צבי טל, במטרה לגבש הצעת תיקון לחוק. הוועדה הונחתה לנסח את הצעת החוק כך שתאפשר לשר הביטחון לפטור תלמידי ישיבות משירות ללא הגבלה ובמקביל לבחון את היבטי
הסוגיה ולהמליץ על הסדרים לחלק מהציבור החרדי, כגון מסגרות ייחודיות והורדת גיל הפטור.
באפריל 2000 הוגש דו"ח הוועדה,
וב-23 ביולי 2002 עבר בכנסת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל")
המאפשר המשך מתן פטור לבחורי הישיבות בכפוף לתנאים המפורטים בו. בגיל 22 יקבל בחור ישיבה שנת הכרעה שבה יוכל לבחור האם להמשיך ללמוד או לצאת לעבוד.
מי שיבחר לעבוד יוכל לבחור בין שירות מקוצר של שנה וארבעה חודשים ומילואים לפי צורכי המערכת,
לבין שירות אזרחי של שנה,
ללא שכר ועם אפשרות עבודה נוספת. בנוסף יורחבו מסגרות לשירות כמו הנח"ל החרדי.
היחס לוועדת טל בקרב הרבנים הליטאים לא היה אחיד. חלקם סברו כי אין לשתף פעולה כלל עם עבודת הוועדה,
משום שהיא בחנה גם דרכים להגביר גיוס חרדים.
הרב אהרן יהודה לייב שטינמן הוביל קו שלפיו יש לשתף פעולה עם הוועדה כדי להסדיר את מעמד בני הישיבות,
ומקורבו מרדכי קרליץ, בנו של הרב נסים קרליץ,
היה הנציג הבכיר של החרדים בוועדה. חברי הוועדה ביקרו במהלך עבודתם בבתיהם של הרב שטיינמן ושל הרב שמואל הלוי וואזנר,
ובישיבת פורת יוסף, שבה נפגשו עם הרב שלום כהן. הרב ברוך מרדכי אזרחי הופיע בפני הוועדה בשליחות הרב יוסף שלום אלישיב.
לאחר שסיימה ועדת טל את עבודתה בשנת תש"ס (2000) שיגר הרב שטיינמן מכתב תמיכה לקרליץ ובו כתב:
"באתי בדברים אלה להודות לך על המאמצים הגדולים אשר עשית למען שכל בחור ישיבה יוכל ללמוד תורה כל זמן שירצה בלי שום הגבלה".
קבוצת של עשרים וחמישה רבנים וראשי ישיבות, ובהם הרב נסים קרליץ, הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי, הרב ברוך מרדכי אזרחי והרב אביעזר פילץ,
צרפו את חתימתם למכתב
לעומת זאת, קבוצה של רבנים בולטים הביעה התנגדות נחרצת לכל שיתוף פעולה עם הוועדה,
בהם הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב משה שמואל שפירא, הרב שמואל אוירבך, הרב יחיאל מיכל פיינשטיין והרב משולם דוד הלוי סולובייצ'יק.
בשנת תש"ס (2000) פרסמו שישה מחברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה כרוז נגד כוונת ועדת טל לבצע שינויים בהסדר גיוס בני הישיבות, ובו נכתב:
"אין לעשות כל שינוי אפילו כל שהוא ממה שהיה, ולבל יעיזו גורמים מבחוץ להכתיב דרכו וצורתו של עולם התורה, שכל רצונם להמעיט הלומדים… ובל יפחידונו באיומים שמחויבים אנו לקבל הצעותיהם ומזימותיהם,
כי לא מפיהם אנו חיים, כי אם מהבטחת הבורא שלא תשתכח תורה מישראל".
מלבד הרבנים ליפקוביץ, שפירא ואוירבך, חתמו על הכרוז הרב אברהם יעקב זלזניק, הרב זלמן רוטברג והרב חיים פינחס שיינברג. מספר שבועות לאחר מכן פורסם גילוי דעת על ידי עשרים ראשי ישיבות,
בהם הרב ברוך רוזנברג והרב יצחק שיינר, ובו הם מצטרפים להתנגדות לשינויים כלשהם בהסדרי הגיוס של בני הישיבות.
על פי דרישת רבנים נמנע חבר הוועדה הרב אשר טננבוים מלחתום על החלטותיה.
במקום זאת צירף "חוות דעת יחיד" ובה דרש שלא לבצע שום שינוי מההסדר שהיה קיים מאז קום המדינה.
בעקבות זאת כתבו לו הרב מיכל יהודה ליפקוביץ והרב משה שמואל שפירא מכתבי הוקרה.
על רקע החלטות הוועדה נתגלעו חילוקי דעות בין הרב משה שמואל שפירא לבין הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן.
הרב שפירא שלח אליו מכתב אישי ובו ביקש ממנו שלא להיכנע לדרישות הבג"ץ ולסרב לכל הצעת פשרה,
ובין השאר כתב: "ומהנסיון הוא שהדרך היחידה פה בארץ הקודש
הוא לעמוד בתוקף מוחלט על כך כי אין לגעת בישיבות הקדושות ובהיכלי התורה, ורק על ידי עמידה תקיפה ישמר המצב הקיים". ביולי 2002,
ערב ההצבעה בכנסת על חוק טל ובעקבות חילוקי הדעות הללו
פרש הרב שפירא מחברותו במועצת גדולי התורה של דגל התורה, בנימוק שאינו יכול לקחת אחריות על הנעשה בתחום זה על ידי נציגי המפלגה.
חוק טל נחקק כהוראת שעה לחמש שנים שניתן להאריכן.
ביולי 2005 הודיעה המדינה לבית המשפט העליון כי הניסיון לשנות את ממדי ההתגייסות בקרב בני הישיבות באמצעות חוק טל נכשל כליל.
בשלוש השנים שמאז חקיקתו הוא הביא לגיוס עשרות בודדות של בני ישיבות בלבד.
ביולי 2009 הודיע אגף כוח אדם בצה"ל לצוות המעקב הפרלמנטרי לישום חוק טל,
כי מספר מקבלי דחיית השירות גדל בצורה משמעותית, לעומת גדילת ההתגייסות של בני-הישיבות שקיבלו את הדחייה.
בכך נכשל לחלוטין השילוב בצה"ל באמצעות חוק טל.
שתפו במטרה למגר את התופעה הזו!