זוכה פרס הנובל הישראלי דן שכטמן הוא סיפור סינדרלה אקדמי מדהים. סיפורו כבר הוזכר פה בעבר וזכה לכמות מגוחכת של 10 (!) לייקים. לא מכובד בשביל זוכה פרס נובל; מצד שני שכטמן כבר ספג ביזיונות גדולים יותר, למשל שכחוקר צעיר גדול הכימאים בעולם כינה אותו "מדען למחצה".
אבל נתחיל מהתחלה. במשך שבעים שנה היה ברור לכימאים שהאטומים של גבישים מוצקים (מתכות למשל) מסודרים תמיד בצורה מחזורית מושלמת, כמו ריבועים בלוח שחמט, משושים בחלת דבש ואריחים בקיר האמבטיה.
עד שב-1982 חוקר צעיר בשם שכטמן גילה בלי כוונה גביש בעל סימטריה מחומשת. אם תנסו לרצף את הבית עם אריחים בצורת מחומש (אל!), תגלו שזה לא עובד.
כשהוא סיפר על התגלית לעמיתיו באוניברסיטת ג'ונס הופקינס הם צחקו עליו. הוא המשיך בשלו, והצחוק הפך לגיחוך. הוא התעקש, והגיחוך הפך לסילוקו מהמעבדה כי הוא עושה להם בושות.
שכטמן חזר לטכניון ומצא שם חבר שהאמין לו וגם עזר לו לנסח הסבר תיאורטי לתגלית. הוא כתב מאמר, אבל שני ז'ורנלים מדעיים דחו אותו.
ב-1984 המאמר סוף סוף התפרסם – ואז התחילו הצרות הגדולות באמת. הוא בעצם הציע מהפכה לפיה קיימים גבישים שאינם מחזוריים לגמרי: קוואזי-גבישים. בכירי הכימאים בעולם התנגדו למהפכה הזו, ובראשם ליינוס פולינג, זוכה פרס נובל פעמיים(!) (גם לכימיה וגם לשלום. זה כבר עניין לעובדה אחרת 🙂 ). פולינג, מהכימאים הגדולים בהיסטוריה, היה מתלוצץ על חשבונו של שכטמן בכנסים מדעיים ואומר "אין דבר כזה קוואזי-גבישים, יש רק קוואזי-מדענים". חיצי הלעג היו כה רבים ושנונים, ששכטמן חשש לקידומו בטכניון.
בהמשך שנות השמונים הצטברו ראיות לטובת התיאוריה של שכטמן, אבל לקחו שנים רבות עד שהיא התקבלה במיינסטרים של הקהילה המדעית. למעשה, פולינג התנגד אליה עד יום מותו.
על הפולמוס הסוער הזה שכטמן אמר, "בקדמת המדע אין הרבה הבדלים בין דת למדע. יש לאנשים אמונות… הוויכוח עם ליינוס פולינג היה כמעט תיאולוגי".
ב-2011 דן שכטמן זכה בפרס נובל לכימיה על גילוי הגבישים הקוואזי-מחזוריים.
* הוספה בעקבות התגובה של שרון בודנר (תודה!): על העובדה הזו נכתב שיר בשם קוואזי גביש.
מקורות:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9F_%D7%A9%D7%9B%D7%98%D7%9E%D7%9F?fbclid=IwAR2hdZOXoQS5TiTZojzW3RDRudWaemdAiC47bn2NPw-EiuUDpAsJAKifWoA
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1168648
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4131457,00.html