התלמידים לומדים דברים רבים בבית הספר ולא כולם נמצאים בתוכנית הלימודים הרשמית. קח למשל מיומנויות חברתיות. ברגע שילדים נכנסים לבית הספר הם לומדים להתיידד, כיצד להיות חלק מקבוצה, כיצד לעבוד יחד עם בני גילם … אבל למרבה הצער, חלק מהילדים לומדים גם להיות בריונים. זה לא שהם ילדים רעים או שהם עושים זאת בכוונה, אך לעיתים קרובות על מנת להשתלב בקליקה או לחזק את מעמדם בקבוצה, יש תלמידים שמטרידים את חבריהם לכיתה. ובטוח, לפעמים מורים מדברים על בריונות עם ילדיהם, אבל מעולם לא קראנו שיעור יפה כל כך על בריונות כמו זה שהמורה חולקת בסיפור שלהלן. זה מבריק, ישיר, וזה שינה את הדרך בה התלמידים שלה הסתכלו על הבריונות לנצח. וכפי שתראו, זה סיפור שכל ההורים והמורים צריכים לקרוא כדי שיוכלו גם לשתף את השיעור הזה עם ילדיהם.
"החלטתי לעצור בחנות הבוקר ולקנות זוג תפוחים. במהלך פגישת הבוקר שלנו (שם אנו יושבים במעגל ועושים שיעורי ספירלה), אמרתי לכיתה שלי שאנחנו הולכים לנסות משהו שונה והראיתי להם את שני התפוחים שלי וביקשתי מהם לפרט את ההבדלים והדמיון בין שני התפוחים. שניהם היו באותו הגודל ואותה הצורה בדיוק – אחד מהם היה מעט בהיר וגדול יותר, אבל זה ממש ההבדל היחיד.
אז הרמתי את התפוח השני שהיה עם מעט צבע וקטן יותר ואמרתי, "איכס. התפוח הזה נראה מגעיל! ”וזרקתי אותו על הרצפה. התלמידים שלי כולם הסתכלו עלי כאילו הייתי משוגעת! שניים צחקו באי נוחות, אך הרוב חשבו שאיבדתי את דעתי.
אז הרמתי את התפוח והעברתי אותו לתלמיד שישב לידי ואמרתי, האם התפוח הזה לא סתם טיפש? אתה צריך לומר עליו משהו מרושע עשה את זה!' שוב זרקתי את התפוח על הרצפה. 'עכשיו העבירו את זה לאדם שלידכם, כך שיוכלו להגיד גם משהו מרושע לתפוח!'
מפה לשם, התלמידים שלי אמרו דברים מאוד מרושעים וכואבים לתפוח הזה וזרקו אותו לרצפה. 'אני שונא את עורך'. 'יש גוון אדום מכוער'. 'הגזע שלך לא ארוך מאוד'. 'אתה בטח מלא תולעים'. ועוד ועוד ועוד.
אז עד שהתפוח הקטן הזה הוחזר אליי, לכולם הייתה הזדמנות לקרוע את הבחור הקטן הזה ממש. התחלתי ברצינות לחוש אהדה כלפי חפץ דומם … אבל המשכתי הלאה ואז החזקתי את שני התפוחים כדי שתלמידי יסתכלו וביקשתי מהם לרשום שוב את הדמיון וההבדלים של התפוחים.
זה חזר להיות אותו דבר. באמת לא היה שום הבדל. גם אחרי שהטילו שוב ושוב את התפוח הזה, לא ממש תוכלו לדעת שהיה בו נזק.
אז שאלתי את התלמידים שלי אם הם רוצים חתיכת תפוח. כמובן! אוכלללל…. כל התלמידים שלי הרימו ידיים שהם רוצים.
הוצאתי קרש חיתוך וסכין והמשכתי לחתוך את התפוח המבריק. היה מושלם. וכל הילדים שלי התחלפו ואהדו.
ואז, חתכתי את התפוח השני, וכשפתחתי אותו, הוא היה מכוסה בכתמים חומים וחבלות בפנים בעקבות כל ההטחות של התפוח ברצפה. כשהרמתי את התפוח, הילדים שלי היו 'איוווו! אני לא רוצה לאכול את התפוח הזה! ' 'איכס!' 'זה נראה מגעיל!'
רק אז הסתכלתי עליהם ואמרתי, 'אבל לא כולנו תרמנו לתפוח להיראות כך? עשינו זאת. מדוע שלא נאכל את זה?' כולם פשוט עצרו והשתתקו ממש.
המשכתי, 'ראו חבר'ה. זה מה שאנחנו עושים לאנשים אחרים כשאנחנו אומרים דברים מרושעים ופוגעים. כשאנחנו מרכלים או אומרים למישהו משהו כמו 'מכוער' או 'שמן' או אומרים להם שהם לא מספיק טובים או שהם לא יכולים להיות חברים שלנו, אנחנו פשוט משליכים אותם לרצפה וגורמים להם לחבורה נוספת, חבורות – בעוד שאנחנו לא יכולים לראות אותן מבחוץ – הן אמיתיות מאוד והרסניות מאוד! זה לא סתם נעלם – החבורות רק הולכות ומחמירות והופכות לעמוקות יותר … '
'זה!' אמרתי כשהרמתי את התפוח החבול, 'זה מה שאנחנו עושים זה לזה. עלינו להפסיק להפיל זה את זה:'
מעולם לא ראיתי את ילדי "קולטים" משהו כל כך מהר לפני כן. זה היה כל כך אמיתי עבורם. תלמידים בכו וצחקו וזה היה מאוד רגשי אבל מדהים לחלוטין. הם כתבו לי מכתבים, וכמה מהתגובות שקיבלתי… טוב, התייפחתי לאורך כל ארוחת הצהריים. היו לי כל כך הרבה ילדים שבאו לחבק אותי אחר כך ואמרו לי שהם כל כך שמחו שיש לנו מורה כזו."
התרשמתם גם משיעור הגאונות של המורה הזו? שתפו עם כל החברים שלכם!