כולנו ראינו סרטים וסדרות מצוירות, מסתמן שבמקומות שונים בעולם יש זווית ראיה שונה לדברים
אם תשאלו אדם מבריטניה אם הוא אהב את צבי הנינג'ה בשנות ה -90, הם כנראה יופתעו ויידעו אותך שלא היו להם צבי הנינג'ה, אבל כולם אהבו את הצבים הגיבורים. ואדם מישראל יופתע ממש מקציצות הנופלות מהשמיים, מכיוון שהם מכירים את זה כפלאפל -("גשם של פלאפל")
העניין הוא שקריקטורות משתנות בכדי שצופים שונים מכל העולם יוכלו להבין את העלילה. תהליך זה נקרא לוקליזציה.
ככלל, זה באמת עוזר לאנשים להבין טוב יותר את הרעיון המרכזי, אבל לפעמים, השינויים פשוט לא הגיוניים.
רצינו לדעת איך הסרטים המצוירים האהובים עלינו מוצגים במדינות שונות, וגילינו המון דברים מעניינים – התוצאות בהמשך 🙂
אל תחמיצו את הבונוס שמסביר מהי הסיבה שמעצבי האנימציה היפנים בוחרים להציג את האצבע החמישית על כל הדמויות המצוירות שלהם לעומת מעצבים אחרים מהעולם.
גשם של קציצות / פלאפל
© מעונן עם סיכוי לקציצות / תמונות קולומביה © Pixabay
שמו של סרט זה תורגם כמעט זהה בכל רחבי העולם – באמצעות המילה קציצות. אבל בישראל הקציצות הפכו לפלאפל: "גשם של פלאפל". אתם חושבים שזה היה רק ניסיון להוסיף מעדן לאומי?
צבי הנינג'ה
© Teenage Mutant Turtles Ninja / אולפני מיראז '
במשך תקופה ארוכה, בבריטניה, הקריקטורה האהובה עלינו על צבי הנינג'ה נודעה בשם "הצבים הגיבורים" – Teenage Mutant Hero . בשנות השמונים, ילדים בריטים קיבלו השראה כה רבה מתרבות הנינג'ה, עד שהחלו להכין נונצ'קו בעצמם ולקחו שיעורים פרטיים באומנויות לחימה. הממשלה החליטה להפסיק את "נחשול האלימות הזה" ואסרה על המילה "נינג'ה" והן על כלי הנשק שלהם.
אז כל סצנה בה השתמש מיכאלאנג'לו בשימוש בנונצ'קים נכרתה ובהמשך הוא השתמש בחבל במקום. אגב, באופן מפתיע, כולם היו בסדר עם הפגיונות של רפאל וחרבותיו של לאונרדו.
משפחת סימפסון
© משפחת סימפסון / חברת שידור פוקס
בשנת 2005 ניסו יוצרי משפחת סימפסון לשחרר את הסרט המצויר שלהם במזרח התיכון. הם העניקו למשפחה את שם המשפחה הערבי אל-שמשון , והומר, מארג ', וארט הפכו לעומר, מונה ובדר, ועיר הולדתם ספרינגפילד נקראה Rabeea. מה שכן, הם היו צריכים להסיר את הטברנה של מו, הבירה האהובה של הומר, חזיר, וכל התייחסות לנצרות.
ללא כל התכונות הללו, הסימפסון פשוט לא היו הסימפסונים והם גם לא היו מעניינים עבור אנשים, כך שהפרויקט הופסק.
פקוס ביל
© Melody Time / וולט דיסני הפקות
קאובוי פקוס ביל נהג לעשן הרבה כמו כמה דמויות מצוירות אחרות של דיסני. מאוחר יותר, כאשר ארה"ב החלה לדאוג למה שילמדו ילדים, היוצרים נאלצו לגרום לקאובוי להפסיק לעשן .
השינויים בסצינות בהן פקוס ביל פשוט מחזיק סיגריה בפה אינם מורגשים, אך העריכות הדיגיטליות גורמות לכמה תנועות ידיים מבלבלות כאשר ביל בעצם מחזיק אותה או זורק אותה.
כח המשיכה נופל
ברוסיה, הקריקטורה הלא שגרתית הזו על אח ואחות הבוחנים תופעות טבעיות שונות, נחשבה כמתאימה לילדים מעל 12 שנים, וזו הסיבה שנמחקו כל סצינות האלימות והשפה "הוחלקה".
באופן מפתיע, גם תחתונים נאסרו. לדוגמה, הרגע בו הדמות נשכבת על חזיית הילדה שהוא אוהב, הוסר. כשהילדה אומרת לו משהו על זה, הוא פשוט קופץ ומתנהג מפוחד.
דורימון
האנימה המפורסמת הזו על חתול רובוט עמדה להשתחרר בארצות הברית. אבל היוצרים דאגו שהאמריקאים לא יבינו חלק מהיבטי החיים היפניים והחליטו לעשות כמה ציוצים. אז הם החליפו ין יפני בדולרים, מזלגות וכפיות החליפו מקלות אכילה, ודמויות אכלו אוכל אמריקאי במקום אוכל יפני. אבל יש גם כמה שינויים בלתי מוסברים : בגרסה האמריקאית, הם החליטו "לקחת" בובת ילדה וילד בוכה, אך אין דמעות.
פוקימון
בגרסה האמריקאית נאסרו כל הסצינות בהן מופנים תותחים על ילדים: ביפן יש איסור על כלי נשק, אך בארצות הברית יש כמה נתונים סטטיסטיים עצובים וייחודיים בכל הקשור לאלימות אקדחים. האוכל והמשקאות היפניים הוחלפו באמריקאים, והדמות בשם לנורה "נפטרה" מהסינר שלה כדי להימנע מכך שהקריקטורה תיראה גזענית, שכן הסינר על אישה עם עור כהה קשור לתקופה של הפרדה גזעית.
גארפילד
כל מי שראה את הסרט המצויר הזה יודע שגארפילד הוא חובב לזניה. בליטא, כדי לאפשר לאנשים "לחוש" את הדמות בצורה טובה יותר, נקראה הלזניה "קוגליס", מנה ליטאית מסורתית מתפוח אדמה. אולי הכלים האלה נראים דומים, אבל אנחנו בטוחים שזה לא כל כך קל לגרום לחתול לאהוב תפוחי אדמה!
עידן הקרח
בגרמניה, אוטו וואלקס (קומיקאי) עושה את הקול הקרייני עבור העצלן הרעוע והנוירוטי, סיד. אוטו הוא קומיקאי, זמר ופרודיסט גרמני פופולרי שמטרתו הייתה להצחיק את סיד לעם הגרמני. במהלך הדיבוב הוא השתמש בכמה סגנונות שירה גרמניים ספציפיים כדי לעלות את הרייטינג.
סיילור מון
סדרה פופולרית בשנות ה -90, דמות האנימה סיילור מון צונזרה בקפדנות במערב. הם גזרו את כל סצינות האלימות והעירום, וציירו מחדש את הדמויות, שינו את שמם ומגדרם, וזרקו כל דבר שיכול להיות משעמם או לא ברור עבור הצופה המערבי.
העניין הוא שביפן סדרות אנימה מסוג זה מיוצרות עבור בני נוער, ואילו באירופה ובארה"ב – הם מוצגים לילדים קטנים יותר.
החזירה פפה
אפילו סרטים מצוירים תמימים כמו "החזירה פפה" מצונזרים . לדוגמא, באוסטרליה הם היו צריכים להסיר פרק שלם בו פפה פוגשת עכביש והם הופכים לחברים. העניין הוא, שאוסטרליה היא מדינה שבה ישנם 836 סוגים של עכבישים. חלקם ארסיים ומסוכנים באמת. במקרה זה, הוחלט שהפרק הוא דוגמא רעה לחברות.
בונוס: רוב הסרטים המצוירים ביפן
מעצבי אנימציה מכל העולם מציירים דמויות מצוירות עם 4 אצבעות בכל יד: פעולה זו חוסכת זמן רב ומאמץ למעצבים, בעוד הדמויות נראות די טבעיות. אבל יפן היא חריגה לכלל.
באופן היסטורי, ביפן אנשים עם ארבע אצבעות היו שייכים לקבוצת עובדים (למשל, קצבים) שעושים עבודה מסוכנת, ויכולים בקלות לאבד את אחת מאצבעותיהם. "ארבע אצבעות" זה כמו כינוי פוגעני. זו הסיבה שהיפנים תמיד מוסיפים אצבע אחת נוספת לכל הדמויות שלהם.
איזו עובדה הכי מפתיעה עבורכם?
האם ידוע לכם על קריקטורות מצונזרות אחרות? נשמח לשמוע בתגובות 🙂
קרדיט תמונות – סיילור מון / אנימציית טואי
דרך – BrightSide.me